1.  באחד מהמפגשים בין משה ואהרן לפרעה, מלך מצרים, שאל אותם פרעה: "מי ומי ההולכים?" 

עונה לו משה: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו" וגו'.

יש לדקדק בדברי משה. מדוע הוא אומר 'בנינו ובנותינו', אחר שכבר הכריז כי בנערינו נלך, האם 'נערינו' לא כולל את 'בנינו ובנותינו'. מה באה לבטא הכפילות הזאת?

נוסף לכך, יש לשים לב מה פתאום הקדים משה את הנערים לפני הזקנים? הרי לפי ההיגיון הפשוט ולפי מנהג דרך ארץ יש להקדים את הזקנים לנערים, וכמו שכתוב בתהילים: "זקנים עם נערים יהללו את שם ד'." קודם כל זקנים ואחר כך נערים.

על הפסוק 'מי ומי ההולכים' אומרים חז"ל: "הדא הוא דכתיב – זהו שכתוב: "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו." קשה להבין את דברי המדרש. כיצד ניתן לפרש באופן זה את הפסוק 'מי ומי ההולכים', הרי אלו דברי פרעה מלך מצרים, צורר היהודים, האם זו השאלה שהטרידה אותו – מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו?!

2. ביאור לדבר שמעתי מסבי מורי, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א. פרעה רצה לדעת קצת על תורת ישראל, הוא היה סקרן לדעת מהי התורה, אשר אותה מצפים בני ישראל לקבל לאחר שייצאו ממצרים. במשך שיחותיו עם משה ועם אהרן הוא למד עליה לא מעט. 

למשל, כאשר אמר למשה ולאהרן: "זבחו לאלוקיכם בארץ", אמר לו משה: "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?!" אם-כן הוא הבין, שהזבח להשם הוא השה. ומכיוון שהשה, הוא האלוהות במצרים, לא יתאפשר להקריבו על אדמת מצרים, וחייבים לזבוח לד' במדבר. בהמשך הוא למד על השבת, שהיהודים מנועים מלעשות בה מלאכה. כמו כן הוא למד על כיבוד אב ואם – "איש אמו ואביו תיראו" וכהנה וכהנה חוקים ומשפטים והבין, שהתורה היא רחבה מני ארץ.

לכן, כשהוא שואל את משה ואהרן, מנהיגי העם היהודי – "מי ומי ההולכים", מפרשים חז"ל, שכוונתו הייתה במרומז: אני מכיר את בני ישראל – "נרפים אתם!" עם ישראל הוא עם עצל, לא אוהב לעבוד. אתם מנסים למכור לי, שאתם הולכים לקבל על עצמכם את עול התורה עם כל המצוות האלה, עם כל הייסורים ועם כל החובות האלה?! 'מי ומי ההולכים?' מי מכם יוכל לעלות בהר ד' ומי מכם יוכל להתמקם ולהחזיק מעמד במקום קדשו? זה קשה עד בלתי אפשרי! לפי דעתי, העם הזה – שהוא עצל מטבעו, לא יקיים תרי"ג מצוות.

משה רבנו הבין את השאלה, הבין את הרמז וענה לו: אדוני המלך, אם אתה בגילך היית צריך היום לשנות את אורח חייך, לחזור בתשובה ולשמור שבת ולהקפיד על כשרות, זה באמת היה כמעט בלתי אפשרי. אבל אצלנו – "בנערינו ובזקנינו נלך!" החינוך לתורה ולמצוות מתחיל בגיל צעיר, 'בנערינו' – אנחנו היהודים לוקחים ילד בן שלוש ועושים לו חלאק'ה, אנחנו שמים לו כיפה על הראש ומלבישים לו ציצית, ארבע כנפות. האבא היהודי לוקח את בנו כבר מגיל קטן לבית הכנסת ומלמד אותו לקרוא "שמע ישראל" ולענות 'אמן' אחרי ה'קדיש'. "בנערינו" – אצלנו מתחילים בגיל הרך, גיל הנעורים. לכן "בזקנינו נלך" – בהמשך, בימי הזקנה, זה כבר נעשה ממילא, בטבעיות. זו היא דרך החינוך שלנו וזהו סוד ההצלחה שלנו.

3. שאלת פרעה "מי ומי ההולכים" מתעוררת אצל רבים מאיתנו. לא פעם אנו מפקפקים ביכולת שלנו לעלות בהר השם ומתקשים להאמין, שיש לנו סיכוי לחיות כיהודי ירא שמיים ולהישאר במקום קודשו.

עלינו לזכור תמיד את תשובת משה רבנו – "בנערינו ובזקנינו נלך" ולדעת, שאמנם בתחילת הדרך אנו זקוקים להתגברות יתרה, אך עם הזמן הרבה דברים שדרשו מאמץ ייהפכו לטבע. עלינו להאמין במה שהבטיח לנו הקב"ה: "פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".